חיי היום יום הינם לא דבר קל . מהבוקר עד הערב אנחנו מצויים במעין מרוץ אחרי הזמן להשיג תוצאות. אם זו אם שעסוקה מהבוקר עד הערב בטיפול בילדים ומחזיקה עבודה בו זמנית, או האב שעסוק בפרנוס המשפחה ויחד עם זאת מעונין לשלב תחביבים אך לא מוצא לזה זמן – אנחנו תמיד שואפים לרגע מנוחה היומי שלנו .
נשמע לכם מוכר ? ובכן, רובנו ככולנו אנשים נורמטיביים ואנחנו עושים את מיטב המאמצים ומשקיעים את מיטב זמננו וכוחנו בעבודה, בטיפול וטיפוח הבית והמשפחה , תשלומים שונים וכדומה. את הרגע הפרטי שלנו לשקט ועצמאות אנחנו עלולים לפעמים לדחוק לפינה , וחבל שכך.
הרשו לי להציע לכם פתרון שיישמע לכם קצת לא שיגרתי.
לפני כחודש וחצי התארחנו אני ואישתי אצל זוג חברים שלנו . הבעל , שהוא גם חבר טוב שלי מהילדות – חגג יום הולדת 40. ליום הולדת זה , אישתו החליטה שהיא מעוניינת באטרקצייה חדישה ומעניינת שתשבור שיגרה , כי הרי כמו שציינתי קודם – גם בעלה וגם אנחנו, אנשים עסוקים שמשקיעים , וגם "מבלים" את זמננו בין העבודה לבין המשפחה.
אישתו החליטה שאת יום הולדת ה-40 היא מעוניינת לחגוג לבעלה , בביתם, יחד עם חבריו הקרובים ביותר והזמינה לשם כך סדנת אלכוהול.
את הסדנה העביר לנו בחור צעיר וחביב בשנות ה20 לחייו , שכבר חווה וחי את חיי הלילה , וסיפר לנו שהזכרון הראשון שלו בנושא האלכוהול היה בבית סבו , כשצפה בו יושב על הכורסא המרופטת הישנה שלו, מוזג לעצמו כוסית עראק זחלאווי, בשילוב 2 קוביות קרח ושילב גם מעט מים. את הכוסית היה מניח לידו על השולחן, נשען אחורנית ו-נרגע.
השלווה שכיסתה את סביו ריתקה אותו והוא אכן שאל אותו למה הוא כל כך אוהב את המשקה. סבו סיפר לו שהשלווה האמיתית אותה הוא מקבל בשלב זה של חייו נובעת לא רק מהנחת שהוא מקבל מצפייה במשפחה שהקים , אלא גם אחוז ניכר נובע מהמשקה אותו הוא מקפיד לשתות פעם ביום לפחות , כפי שסבו היה עושה.
הסיפור של הבחור החביב על סבו ריתק אותי. לא סתם הוא בחר לפתוח את הסדנה בסיפור זה.
אלכוהול מיסודו , כך סיפר המדריך, הוא משחרית ימיו מקור לאריכות ימים, ומי שמקפיד לשתות כוס יין ביום – מגדיל את סיכוייו לחיות יותר. מאוחר יותר הפך האלכוהול גם למקור למשל, למזון – כשהומצאה הבירה במטרה לתת שובע לחיייליו של נפוליאון בונפרטה, בשדה הקרב.
אם תשאלו אותי – גם אני לא הייתי מתנגד לכוס בירה עוד כששירתתי בצבא ..
הסדנה עצמה כללה הסברים רבים על האלכוהול ועל קוקטיילים , ולהפתעתי – המדריך הזמין בכל פעם זוג מהאורחים באירוע, כולל את חתן האירוע , להכין משקאות ולהיות "ברמנים ליום אחד".
הרעיון מצא –חן בעיני. החלטתי להתנדב להכנת קוקטייל מרטיני יבש , שלפי המדריך , הינו המשקה הידוע של המרגל בשירות המלכה – ג'יימס בונד. את סיפוריו של איאן פלמינג הערצתי עוד מילדותי , והקסים אותי הרעיון להכין לעצמי ולאחרים את המשקה הידוע , שכלל בתוכו , ג'ין – משקה יבש מאוד שהגיע מאנגליה, ו-מרטיני אקסטרא דריי , שהוא משקה עוד יותר יבש , מתוצרת וורמוט איטלקי. את המשקה שיקשקנו בשייקר אני ואישתי , בשילוב קרח וקישטנו בזיתים ירוקים המשופדים על קיסם.
את ההנאה , כנראה שלא אצליח לתאר לכם , אבל אתם מוזמנים לנסות ולהכין אחד כזה בעצמכם.
לאמיתו של דבר, לא התיימרתי להיות שתיין מעולם. אבל סדנת האלכוהול שלוותה בהסבריו של המדריך , בשילוב עם ההכנה המעשית של הקוקטיילים על ידי ועל ידי חבריי , שבתה אותי.
מאז אני מקפיד להכין לעצמי כוס משקה , ולשבת על הכורסא בסלון , לפחות פעם בשבוע.
אם זה עבד בשביל סבא של המדריך – כנראה שזה עובד גם בשבילי . העצבים והמתחים של היום יום, עליהם אין צורך שארחיב – מתפוגגים באותו רגע אחד של שקט אותו אני שואב מההנאה שבשתיית כוסית אחת . תארו לכם מה זה יכול לעשות לכם ...
